קוסקו - בירת המאיה או - המקום בו חלומות מתגשמים...

29.8 – קוסקו ושוקולד....

קוסקו, אז מה מיוחד בכלל בעיר הזו???

קצת רקע – אחת הערים המרכזיות בפרו. מונה כ- 300,000 תושבים. העיר הייתה בירת אימפריית האינקה והינה העיר העתיקה ביותר ביבשת. במהלך השנים, העיר נכבשה ע"י הספרדים, שנתנו לה חזות אירופאית ברורה.

הרבה מטיילים, לאו דווקא ישראלים, מגיעים לעיר מתוך כוונה ליהנות משלל האטרקציות הקיימות בעיר וסביבתה: טרקטורונים, סנפלינג מפלים, ראפטינג, מאצ'ו פיצ'ו (אחד מפלאי עולם), סדנאות שוקולד ועוד...

לקוסקו יש משיכה שכזו, שגורמת לך לשקוע. לשכוח. להתעורר כל יום למציאות חדשה.

במהלך היום נעים בין חיפוש אטרקציות, ארוחות בוקר ("בורקס", "בייגל") /צהריים (קפה ג'ק, נרגילה KFC, מקדונלדס) /ערב (KFC,  מקדונלדס – כן, זה מוטיב חוזר פה :-) ברחובות צדדים שמזכירים יותר חוויה אירופאית, מאשר מציאות דרום אמריקאית.

הימים החמים מתחלפים בלילות הקרירים. מתחילים את הערב בבאר של הלוקי ב – Happy Hour (שמתחילה כבר ב 18:30) אליו מתקהלים מטיילים מכל רחבי קוסקו. משם ממשיכים למסיבה באחד המועדונים באיזור הפלאזה דה ארמס. מי שרוצה, יכול להגיע לשיעורי סלסה בחינם במועדוני הפלאזה ומשם להמשיך למסיבת סלסה או כל בילוי לילי אחר.

התחלנו את היום בחיפוש אחר אטרקציה מעניינת, משהו לא שגרתי שככל הנראה לא נעשה בבית.

שני ואני גילינו שיש סדנת שוקולד בעיר, תמיד רציתי להכיר את העניין יותר לעומק. בכל זאת, שוקולד זו אחת האהבות שלי...

תמורת 75 סול (כ- 110 ₪), למדנו על גלגוליהם של פולי הקקאו, עד להפיכתם לשוקולד/ שוקו וכו' (ד"א, שוקולד לבן – מופק בעיקרו מהשומן הקיים בפולי הקקאו, ואינו שוקולד אמיתי...):

סדנה של כשעתיים שבמהלכה טעמנו מספר משקאות שוקולד, החל מהמשקה המסורתי של בני המאיה (ממקסיקו) שהיו הראשונים שניצלו את תכונות פולי הקקאו, ראשית למסחר (אישה היתה שווה כ- 10 פולים... כן נאמר לנו ;-)

טעמנו בתחילה את פולי הקקאו גולמיים לחלוטין. טעם מר שאינו קשור לטעם שאנחנו מכירים...

לאחר עבודה קלה של קליית פולי הקקאו,

לאחר מכן, לקחנו את פולי הקקאו וטחנו אותם בשיטה המסורתית, מעין מכתש ועלי, כאשר המטרה היתה להפכם למצב של מעין משחה.

המנחה הפרואנית המקסימה הכריזה על תחרות שבסיומה יוענק פרס למנצחים. שני ואני נכנסנו לקצב מהיר, רק בשביל לנצח (כמובן) את שלושת האוסטרליות שניצבו מולנו (בכל זאת, כבוד ישראלי J

ואכן, זכינו. הפרס – תה שוקו המופק מהקליפות של פולי הקקאו. יש לו טעם מדהים...

המנחה הפרואנית הכינה משקה תה מאותם פולים. היה ממש טעים!!!

ניסינו להכין את התה בהמשך בחזרה בהוסטל (לוקי), יצא ממש טעים.

בהמשך, המנחה הכינה משקה מסורתי שהכינו בני המאיה. מעין תערובת של תבלינים, וקליפת פולי הקקאו. בסיום ההכנה, היא ביקשה מתנדב להשלמת ה"מרכיב הסודי" בו השתמשו בני המאיה. התנדבתי. היא בקשה ממני להוציא את הלשון, ובאמצעות מה שנראה כסיכה קטנה, ביקשה להקיז את דמי לתוך התערובת. זרמתי...

ברגע האחרון, היא ויתרה. למזלה!! חח

לטענתה, בני המאיה אכן השתמשו בדם אדם כדי ל"העשיר" את המשקה.

המנחה הסבירה לנו על תהליכי ההכנה של שוקולד (מריר) ובינם הסבירה משהו שמעולם לא ידעתי. מסתבר, שכשרואים מעין לבן על השוקולד לאחר מספר ימים ששכב פתוח/במקרר או ככלל ארוז בחבילה, מסתבר שזהו שוקולד שעובד בצורה חלקית ולכן חלק מהקריסטלים הנמצאים בקקאו לא התחברו כהלכה, ולא שוקולד מקולקל. זאת בניגוד לשוקולד איכותי, בו לא תמצאו שיירים כאלה.

בסיום הסדנה קיבלנו תבניות פלסטיק, שוקולד חם וכ- 30 סוגי תוספות לשוקולד, והכנו מהם שוקולד.

הסדנה נסתיימה. נתבקשנו לחזור כעבור כשעה לקחת את השוקולד לאחר שעבר צינון.

בינתיים, שני ואני עשינו סיבוב וחיפשנו לי נעלים. לבסוף מצאנו איזו חנות שמכינה שייקים מפירות (כמו תמרה), אז ישבנו שם קצת.

השוקולד יצא ממש טעים!!!

בערב הלכנו כמה מהחברה ל- Mama Africa, מועדון הנמצא באיזור הפלאזה. הלכנו יחסית מוקדם ללמוד סלסה. תמיד רציתי ללמוד, זו אחלה הזדמנות ללמוד...

סיימנו את הערב בבאר של הלוקי, שתינו, צחקנו, היה כיף. זהו, נגמר עוד יום...

30.8 – קוסקו וטרקטורונים...

קמנו בבוקר כל הקבוצה (גיא, עמית, סתיו, ירדן, שני, דקלה ואני). הגיע הזמן לקצת רקע על כולם...

עמית – המשיך איתנו מוואי וואש. סתיו  וירדן הן שתי חברות מהבית. הן בנות 22, מרעות, חיילות משוחררות. ירדן הייתה קצינת חינוך בתותחנים. סתיו, משקית חינוך........

שני, הכירה אותן בטיסה לקוסקו, היא אמורה לפגוש חברות לטיול בהמשך הדרך וכרגע חברה לצמד הבנות. שני בת 21, חיילת משוחררת. שירתה כ-ק. קישור בחיל חינוך, גרה בכפר יונה (עומדת על כך שזה כפר, אנחנו חושבים אחרת ;-) דקלה, בת 22 מראשון לציון, גם היא חיילת משוחררת.

הלכנו לאכול ארוחת בוקר בבייגל והתארגנו בסוכנות לטיול טרקטורונים.

כמו תמיד, לארגן כל דבר לקבוצה גדולה (הכוללת מספר גדול של נשים "החלטיות") לוקח המון זמן...

סגרנו לבסוף 3 טרקטורונים זוגיים, אחד יחיד (כולם חצי אוטומטיים) ועוד אחד גיר רגיל.

יצאנו מקוסקו, רבע שעה נסיעה והגענו למשרדי החברה.

שם, בנוהל צבאי משהו, התחלנו בצילום הטרקטורונים, אתם יודעים, רק למקרה ש...

נציגי החברה עשו לנו הדרכה זריזה על הטרקטורונים. החצי אוטומטים היו דיי פשוטים. משחק פשוט בין ידית גז וכפתור הילוכים, כמו משחק מחשב שכזה.

הטרקטורון עם הגיר הרגיל היה קצת יותר מורכב. עמית "התנדב" ללמוד איך לנהוג עליו. לאחר 10 דקות, החלטתי גם אני להתלמד עליו, למקרה שנסתבך איתו. היה לא פשוט בהתחשב בכך שלאף אחד משנינו אין רשיון על אופנוע/גיר רגיל, אבל בכל זאת, דיי נחמד.

יצאנו לדרך... תנועה קצרה בכביש, ועלינו ל"שטח" (אם אפשר בכלל לקרוא לזה כך...). טיפסנו בגובה לכיון ההרים השולטים על קוסקו. בריזה כייפית, השמש מפצירה ממעל, הטרקטורונים, לא מוגבלים במהירות...הכיף אדיר.

במהלך הדרך, עמית ואני התחלפנו, עברתי לידני. המשכנו בנסיעה במעלה ההר. אחת הבנות (שרכבה לבד), סוטה עם הטרקטורון לשוליים. עצרנו לראות שהכל בסדר. הטרקטורון קצת ניזוק, אבל היא יצאה בשלום. אחד הבנים התחלף איתה, והמשכנו הלאה. הגענו לתצפית מדהימה על העיר, עשינו קצת תמונות...

משם המשכנו לעוד אגם, בו עשינו עצירה, רק בשביל לגלות מאוחר יותר שלאחד הטרקטורונים נגמר המצבר. 

לאחר שעה של ניסיונות, המדריך הקשיב לעצתנו וניסה להניע עם כבלים. זה עבד. יצאנו חזרה לכיון קוסקו. לצערנו נכנסנו לחושך. כולם הקפידו על נהיגה זהירה. חיכינו לכולם, נסענו לאט, פתחנו עיניים אחד על השני/שניה (שאפו לירדן.... :-).

הגענו לסיום. המדריך הנחמד, שהרגיש לא בנוח בעקבות התגובה "המתונה" שלנו לפאשלות, כיסתח את הנזק של הטרקטורון והסיע אותנו מהר חזרה לפלאזה של קוסקו.

הגענו חזרה לעיר, עצרנו במגה (כן, כמו בארץ...). קנינו קצת צ'יפנוקים, אלכוהול ושתיה וזזנו ללוקי (ההוסטל שלנו).

בלוקי, מקלחות ארוכות (כן שני, הכוונה אלייך!!! חח), לניקוי כל האבק שהצטבר מהרכיבה ויושבים לשתות קצת. משם בנוהל, לבאר של הלוקי ול- Inca Team לרקוד קצת.

31.8 – קוסקו ויום שישי...

קמנו בבוקר, כמו תמיד, יושבים לאכול ארוחת בוקר דלה בלוקי ("קוננטיננטאלית" יאמרו לנו בהמשך).

קצת באינטרנט להתעדכן. מחכים לכולם שיתעוררו.

יצאנו לבראנצ' בג'ק קפה. האוכל מעולה. שתינו אייס לימון ונענע מדהים!!!

יום שישי עבר ברגוע. מרחנו את היום סתם ככה בכיף...

בערב, שני, ירדן עמית ואני הלכנו לארוחת ערב בבית חב"ד. כמו שחלקכם יודעים, הולכים בעיקר בשביל החוויה, ופחות בשביל האוכל. מכיון שהגענו באיחור "קל" ופספסנו את הקידוש, התנדבתי לקדש. לצערנו לא היה יין, אז הרב הנחה אותי לברך ש"הוציא" על הלחם. הקידוש עבר בהצלחה, האוכל קצת פחות ;-)

סופי השבוע בלוקי מטורפים. נראה כאילו כל התיירים בקוסקו מגיעים בשביל לשתות ולבלות. בילינו עד מאוחר, ואז הלכנו לנו לישון, עייפים כל כך...

1.9 – קוסקו ושבת...

יום שבת בהגדרה הוא יום מרוח...

סתיו ואני ניסינו את מזלנו ב- 11:00 לתפוס עוד כמה ג'חנונים בבית חב"ד.

לצערנו, הכל כבר נגמר. ניסו למשוך אותנו לארוחת צהריים (ולתפילה המלווה) בשביל ג'חנונים.

החלטנו לוותר וללכת לאכול בעיר.

חזרנו ללוקי, אספנו את כולם ויצאנו לאכול.

כרגיל, היום נמרח.. בקוסקו הזמן מרגיש אחרת...הוא פשוט טס.

הגיע הערב. התארגנו כולם ויצאנו לבאר של הלוקי (יצאנו, כלומר מהחדר ועלינו במדרגות).

החבר'ה הכינו הפתעה (ולא, אני לא אסגיר מי, השם שמור בכספת של ה"מערכת"). בזמן שכל הבליינים של הלוקי חגגו והשתכרו, פתאום הגיח לו ספיידרמן, הגרסה הישראלית והתחיל לטפס לו על כל דבר שנקרה בדרכו. עד שבחורות התחילו לטפס עליו ז"א...

היה מצחיק, ביצוע מעולה של איש העכביש (או אולי של הטווס ;-)

המשכנו לבלות עם כולם. ראינו את שלישיית הבנות שישנו איתנו בחדר, קרולינה, כריסטינה ושרה. הן מצחיקות בטירוף, כל כך כייפיות היה מעולה.

שחר וגל הגיעו גם הם ל"הופעה" היה ממש כיף לראות אותם.

שתינו עוד קצת, רקדנו עוד הרבה וחתכנו לישון.

2.9 – קוסקו

את יום ראשון עברנו בחוסר מעש טוטאלי ברחבי קוסקו. קצת אוכל, קצת סיבובים בעיר. בערב סלסה, מסיבה בלוקי ובסיום היום התקבצנו חלקנו בחדר של עמרי, אלון, רומן ויואב לגיטרה ואלכוהול. יואב שלט על הגיטרה וניגן מדהים...

בין לבין, קצת לפני, סתיו ואני תפסנו את שני בקטע סולו בגיטרה, הבחורה ממש כישרונית...

3.9 – קוסקו וקניונינג

קמים בבוקר, לעוד יום חדש. ארוחת בוקר בלוקי והולכים לסגור את הסנפלינג מפלים (קניונינג).

הלכנו ליואל הכריש, סוכנות מצויינת בסמטת המציקים.

הלכנו לאכול קצת בבייגל ונפגשנו ב – 13:00 בסוכנות. יצאנו גיא, שני, עמית, דיקלה ואני.

יצאנו ברכב לאזור הנחל. עליה קצרה של כ-רבע שעה והתחלנו להתארגן עם הציוד.

מפל ראשון, 40 מטר. זו הייתה הפעם הראשונה של חלק מהחבר'ה. שני ואני ירדנו במקביל בשני כבלים. היא חששה ממש בהתחלה, אבל ממש מהר השתלטה על העסקה וגלשה ממש טוב.

המפל הראשון, חלקו יבש, חלקו רטוב.

סיימנו וחיכינו לכולם שירדו גם הם. המפלים הבאים, היו עד 10 מטר. כולם בתוך המים. נרטבים לחלוטין. מזל שהיו לנו חליפות צלילה ומעילי גשם שעזרו קצת להתחמם. ארבעת המפלים הבאים היו ממש נחמדים, אבל הקור קצת הכביד.

סיימנו את הגלישה והגענו לבית של משפחה ממנו יצאנו. מסתבר שיש להם שם מעין סאונה. היה כיף להתלבש שם, ולהתחמם קצת. המדריכים קראו לנו לארוחת צהריים – אורז עם ירקות והמבורגסה עם "תיבול" של קולה J היה טעים. חזרנו חזרה לקוסקו, מהר להתקלח ולהתנקות ולסגור את הקצוות (כלומר הכל) ליציאה לרפטינג למחרת.

במהלך היום נוצר מעין פיצול בחבורה בין שתי חברות הראפטינג. חלק נרשמו במאיוק (Mayuk), חברה ותיקה הקיימת כ- 35 שנים. יקרה מעט (כ-350 סול לאדם – סביב 550 ₪), וחלק רצו ללכת לפורימאק (על שם הנהר) Purimak, חברה שהתפצלה ממאיוק לפני כשנה. החברה מציעה מחיר זול בכ- 50 סול (ובכך כמובן מושכת את מרבית הישראלים המעדיפים ב"חוכמתם" מחיר זול על פני נסיון, בטיחות וכו' – למרות שלפי כל המידע הקיים, גם האחרונה מאוד אמינה ובטיחותית שכן כל המדריכים היו בעבר במאיוק ובעלי נסיון רב). בסיום הסאגה, החלטנו כולם לחתום באחרונה תוך קבלת הרבה הבטחות וחקירת עומק שעשינו למנהל החברה. סיימנו והלכנו לארגן את הציוד לשלושת הימים הבאים.

בסיום הארגון, הגענו למסיבה בלוקי שעמרי הכין לכבוד היומולדת של יואב, חבר שלו לטיול (ומהארץ) שהצטרף אלינו יחד עם הגיטרה והכישרון המדהים שלו...

זו התוצאה...

4.9 – ראפטינג – היום הראשון

קמנו מוקדם בבוקר (כלומר 8:00). התארגנו זריז, אכלנו ארוחת בוקר והתארגנו להסעה של הראפטינג (שאיחרה כמובן להגיע, זמן פרו בכל זאת...).

ההסעה הגיעה. שני, ירדן, סתיו ואני עלינו על מיניבוס עם גל ושחר יחד עם קבוצה של חבר'ה מהוסטלים אחרים. אותם חבר'ה דאגו לנו למחרוזת שירי מזרחית שליווה אותנו עד למות הסוללות (תודה לאל... :-)

לאחר נסיעה ארוכה של כ- 5 שעות בדרכי עפר לא כל כך נעימות הגענו לנקודת ההתחלה. התחלנו לפרוק את הציוד מהרכבים בזמן שהמדריכים החלו בהכנת ארוחת הצהריים/ערב.

סיימנו לארגן הכל, עלינו על חליפות הצלילה (נגד הקור), מעיל הגשם וחגורות ההצלה ועברנו הדרכת בטיחות על השיט בראפטינג. בסיומה עלינו לאכול ולאחר מכן יצאנו לדרך בסירות הראפטינג.

התחלנו בתרגולות בטיחות שנמשכו כשעה, במהלכן למדנו כיצד להתנהג בסיטואציות שיכולות להתרחש בנהר. לסיום, ממש מולך מחנה הלילה עשינו תרגולת התהפכות. המים היו קצת קרים, שום דבר נורא...

עלינו עם הסירות לרצועת החול והתחלנו לארגן את מאהל הלילה.

כל מספר אנשים קיבלו אוהל, מזרן ושק שינה. האלתוש עבד שעות נוספות. מסתבר שהדבר היחיד שמרתיע יתושים זה החומר הפעיל DEET, שכבר כמעט ולא קיים באלתושים בארץ וגם בפרו נדרש ריכוז של מינימום 25%.

המאהל אורגן, חברי הסגל החלו בעבודתם על הכנת ארוחת הערב, וכולנו ישבנו לנו, קשקשנו והכרנו, שיחקנו קצת קלפים וניגנו בגיטרה של יואב שלאחר מאמצי שכנוע רבים צורפה לשיט כצלם (בעגה צבאית).

זמן האוכל הגיע. נעמדנו בתור, תוך צעקות חוזרות ונשנות של הסגל (שהורכב מפרואנים, צ'יליאנים וכו') – Ladies First. עם כל הרצון והכוונה, אני מניח שברורה לכם התוצאה...למרות שבאמת היה נסיון...

ארוחת ערב נפתחה במרק ירקות חם וטעים, ולאחריו ספגטי בגרסה רגילה- בולונז, וגרסת צמחונים – עם ירקות. תה הוגש לכל אורך הערב.

סיימנו לאכול ושטפנו כלים וחזרנו לגיטרה, לאור נרות ופנסי הלד, שלבסוף כשלו אל מול זרם הברחשים והיתושים הבלתי פוסק שנמשך לאורם.

הסגל הפנה את כולנו לשירותי השדה – פח גדול, שעליו הונח מושב אסלה מפלסטיק. יש כמובן חוקים – על המשוט הנמצא בקרבת ה"אסלה" ישנה קסדה. מי שהולך לשירותים לוקח עימו את הקסדה (ויש שיאמרו על הראש ;-) וקח יודעים כולם כי השירותים תפוסים.

נגמר עוד יום, הלכנו לישון.

5.9 – ראפטינג – היום השני

השכמה ב- 6:00. מתארגנים זריז. מקפלים את האוהלים, שקי השינה ומזרני השטח. דוחפים מהר את כל הציוד האישי לתיקים נגד מים (Dry-Bag). לובשים את חליפות הצלילה, מעילי הגשם חגורות ההצלה והקסדות. וממתינים לארוחת הבוקר.

לארוחת בוקר הגישו דייסה עם בננות, מבחר רב של קורנפלקס ויוגורטים. חביתות ועוד.

יצאנו ליום המשמעותי ביותר בראפטינג. לאחר תרגולת התהפכות קצרה והסברים של המדריך יצאנו לדרך. אני לא יכול לתאר את כל מה שעברנו ביום השני, שכן הוא הורכב מכל כך הרבה אירועים. בגדול, מדובר ביום של כ- 8 שעות חתירה עם ארוחת צהריים באמצע. במהלך היום היו כשני רפידים דרגה 5 (כמעט הכי גבוהה) ומספר של ראפידים מדרגה 4,3,2,1, שנחשבים לפחות קשים.

כשאני מנסה להיזכר ולהשוות (כמו תמיד לא..) לראפטיניגים שעשיתי בנפאל, כמעט בוודאות אני יוכל לומר שפה הראפטינג מורכב יותר. הראפידים מהירים, לא סלחניים לטעויות. עם זאת, בשל הצוות הכל כך מקצועי, ובראשם המדריך של הסירה שלנו שהראה מקצועיות מדהימה, בעיקר בשל ההכרות שלו עם כל סלע בנהר, הרגשתי (והרגשנו) בטוחים.

במהלך היום היו שני ראפידים דרגה 5, מאוד קשים ואף בלתי עבירים. המדריכים הורידו אותנו למעקף רגלי, בזמן שהם בעצמם העבירו את כל הסירות (ובעמל רב יש לציין). סימן טוב להקפדה על בטיחות.

הפסקת צהריים הייתה ברצועת חול. במקביל להכנת ארוחת הצהריים, שיחקנו כמה משחקים נחמדים. הוגשו לנו נגיסי עוף, סלטים, אורז, פסטה, סלט אבוקדו וכו'. אכלנו, והתעפצנו מתחת לעץ ענק שנתן קצת מנוחה מהשמש היוקדת.

סיימנו לנוח ויצאנו (כבדים) לדרך. שוב עוד ראפידים. המים קרים אך לא יותר מדי. עשינו קצת בודי ראפטינג (במקומות שהוקצו לכך), עד שהגענו לקראת ערב למחנה הלילה.

שם, שוב, ארגון המאהל, הימרחות אינסופית באלתוש, עד שקראו לנו לפריסה – סיר שוקו חם, עוגיות אוראו, קורנפלקס, פוקפורן. היה כל כך טעים וממש במקום....

גיליתי שילוב מצויין – שתי עוגיות אוראו בכוס שוקו חם. כשמגיעים לעוגיות הן נמסות בפה – מדהים!!!

המשכנו לנוח על החוף. קצת מוזיקה, קצת קלפים, מעבירים את הזמן עד לארוחת הערב.

לפתע החלו השמועות על ארוחת הערב...מסתבר שיש על האש!!!

ואכן, ארוחת הערב נפתחה במרק חם וטעים, תפוחי אדמה ("של המדורה") ונתחים עצומים של בשר אדום על האש!!! מסביב היו כמה סלטים שדי אבדו את המשמעות לנוכח הבשר...

סיימנו לאכול, עוד קצת מוזיקה ומהר לישון, היינו גמורים!!!

6.9 – ראפטינג – היום השלישי

קמנו שוב ב- 6:00, ארגנו מהר את הציוד והגענו לארוחת הבוקר – פנקייקים, ריבת חלב מפנקת (Dolce de Lache), קורנפלקס בטעמים, יוגורטים ודייסה עם בננות (שהולכת אש עם ריבת חלב). זו הייתה הפעם הראשונה שלי בטיול שאני אוכל ריבת חלב מקומית. הבנתי שזה עוד ימאס עלי J

יצאנו לדרך. היום מצפות לנו כ- 5 שעות של חתירה עד לסיום הראפטינג. היום כלל מספר ראפידים החל מדרגה 1 ועד לדרגה 5. סה"כ היום עבר בצורה טובה, כמעט בלי התהפכויות למים (חוץ מגיא) שגם היא הייתה במקום מבוקר. עשינו עוד קצת בודי רפטינג, אני עשיתי קצת קייקים בשני ראפידים (שהיה ממש אדיר!!! הרבה יותר מאשר הרפטינג לטעמי).

הגענו לנקודת הסיום והעלינו את הציוד לנקודת היציאה, שם חיכה לנו אוטובוס. המדריכים עמלו על קיפול הציוד והכנת ארוחת הצהריים שכלל שוב, בשר (מעולה!!) תפוחי אדמה וירקות חתוכים. קנינו אצל הגזלן המקומי קולה זירו ופופקורן מיוחד שמוכן בתירס מקומי מיוחד (יש עשרות סוגים לפי מה שהבנתי...).

קיפלנו הכל, קצת תמונות עלינו לאוטובוס ונסענו חזרה לקוסקו. 

 

כשהגענו לקוסקו, נדהמנו לשמוע את הבשורה שרויטל רפואה, בת 22 נהרגה באותו טיול ראפטינג בקבוצה שיצאה יום לפנינו. היינו אמורים לצאת עם אותה קבוצה אבל משיקולי חולי, יומולדת וכו' של חברי הקבוצה שלנו דחינו ליום שלישי. עצובים והמומים כמו כל הישראלים בקוסקו, המשכנו בטיול. צערנו עם המשפחה.

7.9 – 8.9 - שגרה נוסח קוסקו

את הימים שלאחר הראפטינג העברנו בבילויים בקוסקו ובעצם דיי במריחת הזמן.

החבר'ה התלבטו איזה טרק לקחת למאצ'ו פיצו. החלטתי לדבוק בתוכנית המקורית שלי מהארץ ולעשות את הסלקאנטי. מדובר בטרק בן 5 ימים עד לאגוואה קאליינטס (העיירה שמתחת למאצ'ו פיצ'ו) שעובר מתחת להר הסלקאנטאי, אחד ההרים הגבוהים בפרו, בגובה 6,500 מ', ומדובר כשמו כן הוא, בטרק (שמשום מה, מרבית הישראלים נמנעים לעשות...). סגרתי את הטרק אצל ראול הכריש (השם הישראלי כמובן). בכלל, ישראלים חולים על מתן שמות לסוחרים בחו"ל. החוק לדעתי הוא, שככל שהשם יותר מוגזם, כך בדרך כלל הסוחר יותר מעאפן.

יתר הקבוצה החליטה לצאת לאינק'ה ג'נגל, טרק בן 4 ימים, המשלב נסיעת אופניים והליכה עד לאגוואה קליינטס.

סחבנו את הימים בסיבובים בלתי פוסקים בקוסקו, אם לומר את האמת, קוסקו דיי נמאסה עלי וחשבתי על האפשרות לעשות את החג בלה-פז, מה שלא יצא לבסוף לפועל. 
הבנות הבריטיות עזבו את פרו ביום שבת בלילה, אז במהלך היום הסתובבנו איתן קצת, היה כיף וקצת מבאס שהן נסעו, אבל ככה זה בטיולים, אנשים באים והולכים...Bye Bye Tal's Angels ;-)

זהו...הפוסט הבא יהיה כבר מאצ'ו פיצו ובוליביה...נתראה בקרוב...