הדרך למעלה ארוכה...

הרבה זמן לא יצא לי לכתוב.

החוויות מצטברות, מעצימות כל רגע. רגע אחד נדמה שהזמן עומד מלכת, ורגע אחר אני פתאום נזכר שכבר עברו שבועיים.

מארק טווין אמר:

"Twenty years from now, you will be more disappointed by the things you didn't do than by the ones you did do. So throw off the the bowlines, sail away from the safe harbor. Catch the trade winds in your sails. explore. Dream. Discover."

בהמשך ישיר לפוסט הקודם שלי, אני אספר קצת על תשעת הימים שעברנו לאחר מכן.

לאחר מספר ימים בוואראז, יצאנו לטרק ההוואי וואש (Huayhuash ) המפורסם. לטענת ספרי לונלי פלנט (ונשיונאל ג'יאוגרפיק), זהו הטרק השני ביופיו בעולם, מיד לאחר אראונד אנאפורנה (Around Anaporna).

קצת רקע – מדובר על איזור הנמצא כ- 5 שעות מווארז. הטרק ככולו מתקיים ברמה' בגובה של כ- 4,200 מטר לכל הפחות!!! לכן חשופים לכל אורכו למחלת גבהים, והסימפטומים המלווים אותה (בד"כ כאבי ראש ועייפות החומר בשל המחסור בחמצן). בשל גובהו של האיזור, נחשפים לטמפרטורות נמוכות במהלך היום, ובמיוחד במהלך הלילה (סביב 5-). הנקודה הגבוהה ביותר בטרק הינה הר הסן אנטוניו (עליו עוד נדבר). מדובר בעליה אופציונאלית, לגובה של 5,200 מטר.

אחת החוויות המעצימות ביותר בטיול בחו"ל (בניגוד למה שחלק חושבים) היא הרגשת הביתיות בהתקהלות עם ישראלים בבית חב"ד, או הבית היהודי, כפי שנקרא בוואראז. בעוד שתנועת חב"ד הינה תנועה המוכרת לרובנו, המפעילה מרכזים רבים בעולם, הבית היהודי מופעל על ידי חסידי ברסלב. כל ערב בשעה 19:00, הם מציעים ארוחת ערב כשרה וטעימה בחינם (נהוג להשאיר תרומה לכיסוי העלויות). בארוחות ערב אלה, ישראלים רבים נפגשים, מעבירים רשמים, חוויות ומכירים חברים פוטנציאלים להמשך. הרי לכל הדעות, הדבר החשוב ביותר ביציאה לטרק של 8 ימים, הינו החברה בה תבלה את היום (והלילה).

כך, בבית היהודי (עם עוד מספר נספחים מאוחר יותר), התקהלנו קבוצה של 15, המורכבת מזוגות ותיקים, זוגות חדשים, בנים, בנות (ומשום מה המון קצינים וקצינות – 10 מתוך 15...). קבוצה שלי אישית היה העונג להכיר. חבר'ה מדהימים אחד אחד. קבוצה שהתגבשה כבר ביום הראשון. חלקנו הכל ביחד- אוכל, שתיה, צ'יפנוקים, כדורים לכאבי ראש, טבליות לטיהור מים וזמן...המון זמן. עם היד על הלב, אני כבר מתגעגע ומצפה לראות את כולם בנקודות ההמשך של הטיול. כל אחד ואחת הביא עמו סיפור, רקע, תובנות שהעשירו את הטרק ובוודאי את המשך הדרך. חבריות שללא ספק ימשכו גם לאחר מכן.

היום הראשון לטרק – 18.8

אז כפי שהתחלתי לכתוב, ביום שבת 18.8, יצאנו לטרק באמצעות חברת Enjoy Huayhuash. סגרנו הכל מראש, כולל 5 סוסים שילוו אותנו בהם נוכל להיעזר (או סתם להנות קצת מרכיבה) ואוטובוס משלנו שיאסוף אותנו בסיום הטרק, במקום להתגלגל עצמאית בקולקטיבו.

יצאנו לדרך סביב 10:00 בבוקר, ציפתה לנו נסיעה של כ- 5 שעות לנקודת ההתחלה.

ברגע שהגענו, הצוות שליווה אותנו (בראשות צ'יקו), הקים בזריזות את המאהל, הכולל את אוהלי השינה הזוגיים, אוהל האוכל ואוהל המטבח.

בשעה 19:00 לערך, קראו לנו לאוהל האוכל. שתינו מרק, אכלנו אורז עם המבורגר (המבורגסה) – אל תתלהבו, זה יותר דמה להמבורגר של זוגלובק ששכב יומיים במקרר... J לסיום, תה קוקה. עלי הקוקה כך נטען, עוזרים במניעת תופעות הלוואי של מחלות הגבהים. בכלליות, האוכל בטרק היה מצויין, היה מוטיב חוזר (מאוד) של אורז, אבל היה טעים.

הצבתי לעצמי יעד, 10 מילים חדשות בספרדית כל יום. יעד קשה אני מודה, ואני לא מצליח תמיד לעמוד בו, אבל אני מצליח כבר לנהל שיחות מאוד בסיסיות (המלוות לרוב בהצבעות, קולות וכל מה שתופס J

זהו, הלכנו לישון באוהלים. ישנו טוב, למרות שהיה ממש קר (טוב נו, בכל זאת ישנו בשני שק"שים). גיא ואני החלטנו לקחת את הכדורים נגד מחלת גבהים ולא להיות "גיבורים". החלטה טובה במיוחד מכיון שלא עשינו התאקלמות בגובה לפני הטרק ועלינו מלימה ישירות לווארז (3,000 מטר) ומשם ישירות לטרק (השינה בלילה הראשון הייתה בגובה 4,100 מטר), אבל עם השלכות מעצבנות - קמים כמה פעמים באמצע הלילה בשביל להשתין ובהתחשב בקור ששורר מחוץ לאוהל....טוב נו, אתם מבינים את הפואנטה.

היום השני לטרק – 18.8

השקמה בנוהל – 6:00 בבוקר בצעקות "בוקר טוב" בעברית של צ'יקו. מתחילים להתארגן, מקפלים את הציוד להעמסה על החמורים ואז צעקת desayuno – ארוחת בוקר. ניגשים לאוהל אוכל, שם מצפה לנו תה, לחמים עם ריבה וחביתות, ומקבלים שקית צ'וקולוקים הכוללת שני חטיפים ופרי (פריסת 10:00).

סיימנו להתארגן והתחלנו בדרך. היום כלל עליה לשני "פסים" (Pass). מדובר באוכף, המהווה לרוב נקודת מעבר בין שני עמקים (אגנים) ובסה"כ כ- 8 שעות הליכה. מאותו היום הצטרף אלינו כלב, שליווה אותנו לאורך כל הטרק. כלב הכי חמוד בעולם כל הזמן מנסה לתת לקים בפנים. מנגד, קראנו לו אוסמה, כי משום מה הוא רב עם כל חיה שהוא ראה במהלך הטרק (וחלקן היו שוורים הגדולים ממנו פי 20).

העלייה לפס הראשון (4,750 מ') הייתה סה"כ לא נוראית, הראש קצת כואב שמתחילים להתאמץ (בגלל חוסר החמצן). הגענו לנקודה, אכלנו את הפריסה. קיבלנו מעין פרי דומה לפסיפלורה, ממש טעים. עשינו (המון תמונות) והתחלנו בירידה. 

בדרך פגשנו משפחה נחמדה, אבא עם שני ילדים, שרצו לידנו עם סיבולת של פנתר.

המשכנו ללכת, וכעבור מספר שעות הגענו לעוד פאס (4,800 מ'), בו אכלנו את ארוחת הצהריים – לחמניות וסלט אבוקדו שהוכן על ידי המדריכים במקום.

התחלנו לרדת מהפס לכיוון המחנה (הליכה של כ-שעתיים). לפתע החל לרדת שלג שכיסה את הכל בלבן. זו הייתה הרגשה מדהימה. אף אחד מאיתנו לא ציפה ללכת בשלג, ולראות את כל האזור צבוע לבן. מלבד העובדה שמזג האויר קצת הקשה על צילום תמונות והבחנה באזורים מסויימים זה היה כל כך כיף, כל כך מרענן מהחום המטורף של יולי אוגוסט בו היינו עד לפני שבוע...

הגענו למחנה, מוקף הרים אדירים המכוסים לבן, סמוך ללגונה יפייפיה אשר למלוא יופיה ניוודע רק למחרת היום. צילמנו המון תמונות. אכן חוויה מיוחדת.

הגענו למחנה, האוהלים כבר היו מוקמים, שמיכות הסקביאס פרוסות, מזרני השטח מונחים על השמיכה רק מחכים להפריד ביננו לבין הקור של הארץ המופלאת הזו. ארגנו זריז את הציוד האישי באוהלים, ונכנסנו לאוהל האוכל שם המתין לנו סיר תה קוקה ענק ופוקפורן J

ישבנו קצת באוהל, קשקשנו שיחקנו קלפים. כאב לי קצת הראש אז לקחתי אדוויל אחד והלכתי להתעפץ באוהל עד לארוחת ערב. בארוחת ערב, הוגשו בנוהל מרק (ממש טעים) ואורז עם ירקות ועוף. ככלל, האוכל בטרק היה מצויין (צ'יקו שף רציני). באותו הלילה ישנו בגובה של 4,200 מ'.

היום השלישי לטרק – 20.8

קמנו ב- 6:00. הכל לבן מחוץ לאוהל, אבל לפחות הקור מעט נשבר (וכשאני אומר מעט, אני מתכוון לממש מעט...). כרגיל צעקת desalluno, ויושבי לאכול את ארוחת הבוקר שהפעם כוללת לחם, דבש ופרנצ' טוסט וכן, אתם קוראים נכון J

הלגונה התבהרה, כאב הראש החמיר, אדוויל סגר את הפינה הזו. פעם ראשונה שאני לוקח וזה ממש עוזר (המשכנו כמובן עם הכדורים למחלת הגבהים). גם לאלון, עליו עוד אספר הרבה כאב קצת הראש, הלכנו ביחד, בכיף שלנו וצילמנו המון. כמו שאמרתי מקודם, בטיול היו חבר'ה מדהימים. אלון, בן 25 במקור מתל מונד, מתחיל ללמוד בבאר שבע הנדסת חשמל, עמרי בן 23 מרעננה מתחיל ללמוד משפטים ומנע"ס בבינתחומי ועמית בן 23, מהוד השרון. איתם התחברנו יחסית מהר וקבענו כבר תוכניות להמשך. כמובן אי אפשר לשכוח את הזוג המופלא, שחר וגל, בני 23 גרים כרגע בניר צבי, עושים טיול של 7 חודשים ביחד. זוג מדהים ושפו רציני.

היום היה לנו פאס אחד בלבד. בדרך אליו חלפנו על פני 3 לגונות מדהימות (מלבד זו שישנו לידה). הרים נישאים כ- 2,000 מ' מעלינו. נופים מדהימים, במיוחד ברגע שמזג האויר התבהר.

העליה לפאס  (4,800 מ') הייתה לא קלה בכלל, והראש טחן. עברנו את הפאס והתקדמנו למחנה. ליווה אותנו קצת גשם, אבל חוץ מזה מזג אויר נפלא. הגענו למחנה, פוקפורן ותה קוקה בנוהל. לארוחת ערב אכלנו מרק, פסטה עם רוטב עגבניות ולסיום תה קוקה. הלכנו לישון, הפעם בגבוה 4,300 מ'.

היום הרביעי לטרק – 21.8

השקמה ב- 6:00, התארגנות עד לקראית התרנגול " desalluno"...הפעם לארוחת בוקר- פנקייקס. עמרי ואלון פינקו עם חמאת בוטנים, תה קוקה ויוצאים לדרך...

היום, אלון עמרי ואני החלטנו להתחיל על סוסים. ת'כלס, מזמן לא רכבתי וזה נראה ממש כיף. השארנו את משחקי האגו למיניהם בצד, עלינו על הסוסים ודהרנו, והסוסים האלה יודעים לדהור...

נוף מדהים, הרים עצומים, חלקם מושלגים, לגונות, חברים. בשלב מסויים ירדנו מהסוסים והתחלנו בעליה לפאס. הלכנו בקבוצות, כמו ברוב הטרק, ככה זה, תמיד קליקות מתהוות בקבוצות כאלה גדולות, אבל עדיין, היינו מגובשים, כל ה- 15. הגענו לפאס (4,500 מ'). אכלנו פריסת צ'וקולוקים (אותה קיבלנו כאמור כל יום – שני חטיפים ופרי).

ירדנו מהפאס וערכנו את ארוחת הצהריים ליד לגונה שבהמשך התבררה כבריכה מלאכותית המהווה חלק מתחנת כוח המופעלת בכוח המים. המוטיב החוזר – אורז, גם הפעם עם המבורגסה והפעם עם סלט אבוקדו. שלפנו לקינוח קצת גומי מסוכר שקנינו בארץ, קצת אגוזים ושקדים לגיוון ונחנו. משם המשכנו למחנה הממוקם בסמוך למעיינות חמים (Agua caliientes). שתי בריכות, האחת פושרת אותה ניצלנו למקלחת ראשונה מזה ארבעה ימים. השנייה, חמה מאוד, בה ישבנו תוך דילמה תמידית איזה חלק יקפא מחוץ לבריכה, ואיזה חלק יתחמם. זה נראה כמו משחק, רגע בפנים, רגע בחוץ והעור מתחיל לקבל צורה של ספוג. קנינו בקבוק קולה (3 ליטר) במחיר מופרז של הגזלן המקומי. כמה חבר'ה הביאו רום, וחלק שתו קצת. גיא ואני החלטנו לפסוח על האלכוהול.

אחרי כשעתיים, חזרנו למאהל, שתינו תה ונישנשנו פוקפורן. הוצאתי את הרמקול של מעיין ושמענו קצת מוזיקה כולנו באוהל האוכל. בארוחת הערב, שוב מרק טעים, ולמנה עיקרית אורז עם ירקות ובקר חתוך. היה טעים בטירוף, כולנו הלכנו על תוספת. שתינו תה קוקה לסיום והתקפלנו לישון, הפעם בגובה 4,200 מ', לקראת היום הקשה ביותר בטרק.

היום החמישי לטרק – 22.8

היום החמישי..."אימת הטרק". זהו היום בו עולים (אם רוצים) לסן אנטוניו. התחלנו בארוחת בוקר, הפעם – קורנפלקס ומעין באדי שכזה בטעם תות, אננס וקוקוס (על בסיס חלב). היום התחיל בעליה לפאס הראשון בגבוה 4,800 מ'. עליה לא קלה בכלל שנמשכה זמן רב. בפאס עשינו קצת תמונות (במיוחד עם דגל ישראל), נחנו ואכלנו צ'וקולוקים.

לאחר מכן התחלנו בירידה מאוד תלולה לעמק שלמרגלות הסן אנטוניו. בעמק, ובתזמון לא אידיאלי (בלשון המעטה) אכלנו ארוחת צהריים שכללה אורז עם חתיכות עוף. מנה ממש טעימה, אבל בשל הקרבה בזמן לעליה, העדפנו לאכול מעט (וחלקנו לא אכל כלל). יצאנו לכיוון ההר בטפטוף, קבוצות קבוצות לפי ההרגשה. העליה אינה חובה וניתן לפסוח עליה, אולם חוץ ממור שהייתה חולה ועם חום גבוה בלילה שלפני כולנו עלינו. עמרי אלון רומן ואני התחלנו ביחד. אני כרגיל בקצב שלי, עוצר, עושה המון תמונות, נהנה מהנוף...חופשה בסופו של דבר J נתתי למשוחררים הטריים את ברכת הדרך וקבענו להיפגש בפסגה (או יותר נכון בפאס, כי לא מגיעים לראש ההר).ההתחלה הייתה נוראית – עליה בזווית של כ- 60 מעלות, דרך חלקלקה, דרדרת. לאט לאט התחילה להתגבש סביב אלון וסביבי קבוצה. הלכנו בקצב איטי, אחיד, נהנים (וסובלים) מכל רגע. אלון, שחר, גל, תום, ציפי, מיכל ואני.

צ'יקיטין (ע. מדריך) הולך קצת לפנינו ואוסמה כהרגלו לאורך כל הטרק מלווין ומחפש אוצרות טבע באדמה הסלעית. בשלב כלשהו תום הכריזה שיש לה רמקול. הרמקול יצא, המוזיקה חוברה והתחלנו לרקוד בדרך למעלה...ברצינות! אין אויר, הרגלים בוערות מהעליה, אבל רוקדים. היה מצחיק וממש כיף. בפסגה  (5,200 מ'), גיא ואני הכנו כתובות מאבנים. אני בנוהל B&H @ 5,200 m,

וגיא, משהו אישי יותר. צילמנו המון תמונות, עשינו וידאו והתחלנו לרדת מההר לכיוון המחנה בהליכה של כ- 3 שעות עד לדמדומים מאוחרים.

יום ארוך, כ- 11 שעות של הליכה ברוטו. במחנה (4,250 מ'), חיכה לנו תה קוקה ופוקפורן. ישבנו והעברנו חוויות על היום שהיה (וקשקושים רגילים), קצת משחקי קלפים וארוחת ערב – שוב פסטה, ממש לא טעימה. ניסיתי לשפר את המצב עם קצת קטשופ, אבל הבחילה לא איחרה לבוא. תה קוקה לקינוח ולישון. כאבי הראש כמעט ופסקו לחלוטין היום, הבנתי איך לשחק עם הנשימות וקצב ההליכה כדי למזער אותם. הרעיון הוא פשוט להקשיב לגוף...

היום השישי לטרק – 23.8

השכמה ב- 6:00, התארגנות. ארוחת בוקר שכללה מעין שקשוקה מאולתרת. התחלנו את היום בירידה של 3 שעות לכפר, בו אכלנו ארוחת צהריים "מעניינת" בחנות של צ'ולה (אישה פרואנית מבוגרת). ארוחה צמחונית שכזו שכללה ברוקולי, שעועית,  ברוטב סלק. תיבלנו עם בקבוק קולה בצד. ת'כלס, כשרעבים, הכל הולך...

לאחר מכן, שוב בתזמון לקוי, התחלנו בעליה של 4 שעות לכיוון המחנה (4,450 מ'). הפעם הלכתי קצת לבד, לנקות קצת את הראש. הליכה ארוכה, כאבי הראש כבר נעלמו, וכל הריכוז הופנה לנוף ולמחשבות. הגענו למחנה והתארגנו. כחצי שעה לאחר מכן, שכללה בין היתר תמונות עם ספיידרמן ;-)

הלכתי עם החמר לקנות כבשה ליום השביעי (כן, לשחוט). לצערנו הצ'ולה שגרה באיזור (צ'ולה אחרת), לא רצתה למכור אז חזרנו חזרה. ישבנו באוהל לתה ובצק מטוגן ממולא גבינה (מעדן). לארוחת ערב אכלנו אורז עם חתיכות בשר. היה מעולה. תה קוקה לסיום ולישון.   

היום השביעי לטרק – 24.8

השקמה ב- 6:00, התארגנות. לארוחת בוקר חביתות וריבות. יצאנו לדרך לעליה של כ- שעתיים לגובה של 4,750 מ'. צ'יקו ואני לקחנו סוסים ודהרנו קדימה מהקבוצה כדי לקנות כבשה. הגענו ליעד, בחרנו כבשה. התמקחתי עם הבעלים עם הספרדית העילגת שלי, תוך שצ'יקו נותן כתף וחזרנו לציר ההליכה לפגוש את כולם.

המשכנו בהליכה לפאס. בפאס, עצירה קלה, ולאחריה התחלנו בירידה עד לנקודה בה עשינו עצירת צ'יפנוקים. לאחר מכן החלנו בעליה נוספת לפאס של 4,750 מ'. עליה ממש לא קלה, כולנו כבר דיי סחוטים מהטרק והרגלים מתחילות לבגוד. עד לאותו הרגע הלכנו קצת יותר מ- 100 ק"מ שכללו המון עליות. ירדנו מהפאס ועצרנו לארוחת צהריים – אורז עם ירקות וסלט טונה מצויין. המשכנו בהליכה משולבת עם רכיבה לכיון המחנה (4,000 מ'). הגענו למחנה, התארגנו, שתינו תה ונישנשנו פוקפורן. במקביל להגעת החברים, הצוות הפרואני התחיל במלאכת השחיטה. אני לא מומחה אומנם, אבל נראה שהכבשה לא סבלה. הם עשו זאת במהירות ויעילות. הם בנו טבון והכינו את הבשר ותפוחי אדמה באדמה עם אבנים לוהטות וכל העסק כוסה בקרטונים וחול כדי לעשן את הבשר (שהושרה בבירה וקולה והמון תבלינים טובים).

עשינו קידוש מאולתר, תודות לאסף התותח (עם קולה כי זה כשר, ויין לא היה).

אכלנו מרק, הצמחונים הכינו לעצמם מוקפץ, ואנחנו הסתערנו על הכבש ותפוחי האדמה. חלק נהנו, חלק לא. אישית מאוד נהניתי, אומנם מבושל טיפה יותר מדי, אבל הצלעות היו מעולות, וכך גם יתר הבשר שתובלן היטב. חגיגה לקרניבורים...

סיימנו את הסעודה, תה קוקה, מוזיקה, קצת צחוקים ולישון לקראת היום האחרון.

היום השמיני לטרק – 25.8

השכמה ב – 5:30, התארגנות אחרונה בהחלט. ארוחת בוקר שכללה ריבה וחביתות. התחלנו את היום בעליה מעצבנת של כ- 3 שעות (4,700 מ') ובסופה הפסקה קלה לצ'יפנוקים.

לאחר מכן, ירידה מתישה לכיון כפר בו מסתיים הטרק, ובו אמא של בעל החברה הכינה לנו ארוחת צהריים טעימה. סיימנו לאכול, עלינו לאוטובוס וחזרנו לווארז.

סה"כ, הייתה חוויה מדהימה, אני מקווה שהתמונות והסיפור יצליחו קצת להמחיש את מה שעברנו. הטרק מומלץ בחום...

החבר'ה שממשיכים הלאה התארגנו לנסיעה באוטובוס. עשינו מקלחת והלכנו כולנו לאכול ב- Chilies heaven. אסף השתגע ולקח צ'ילי קון קרנה (צ'ילי עם בשר) הכי חריף. הלכה שם מלחמה שנמשכה גם בלילה J

נפרדנו לשלום מאלון עמרי ורומן שהמשיכו לקוסקו, משחר וגל שנסעו לאיקה והלכנו לישון באכסניה מצויינת בשם Alpez huaraz.

גיא ואני הזמנו קולקטיבו למחרת ב- 6:00 ללגונה 69 ועפנו לישון.

26.8 – לגונה 69

גיא ואני קמנו מוקדם ונסענו בקולקטיבו. נסיעה מתסכלת של 3 שעות. הלגונה מדהימה ביופיה. עליה של כ- 3 שעות לא קלות ובסיומן, לגונה מדהימה ביופייה.

רבצנו שם קצת וחזרנו לקולקטיבו. חזרנו לווארז סביב השעה 19:00. חברנו לעמית חופית ומור והחלטנו לנסוע למחרת בבוקר ללימה, כדי לעשות את הלילה שם עם אסף שנשדד בדרך לטרוחוריו.

27.8 – וואראז - לימה

קמנו בבוקר, התארגנו ויצאנו באוטובוס ללימה לפגוש את אסף.

בלימה היינו בהוסטל מצויין בשם pariwana. התארגנו על עצמנו ויצאנו למסעדת סושי-אכול כפי יכולתך יחד עם סקאדי, רופאה מתמחה מגרמניה שהגיע לחודש להתנדב בבי"ח בפרו.

28.8 – לימה - קוסקו

עמית, גיא ואני נסענו בבוקר לשדה התעופה של לימה לקראת הטיסה לקוסקו.

לצערנו היה עיכוב של מספר שעות בשל מזג האויר אז נתקענו קצת בשדה.

סביב הצהריים הגענו לקוסקו. עיר מדהימה!!! העיר בעברה היתה עיר מרכזית של תרבות האינקה ולאחר הכיבוש הספרדי היא נבנתה ככולה בסגנון ספרדי של ימי הביינים והעת החדשה. מדרכות בכל מקום, מבנים יפייפיים וכיכר העיר המרכזת בתוכה עושר כה רב, תרבותי, דתי, קולינארי וחברתי (כן..מסיבות, בארים וכו'). אני מבין עכשיו את כל הסיפורים על אנשים ש"נתקעים" פה למשך זמן רב...

חברנו לבנות שהכרנו בתחילת הטיול (סתיו וירדן) ולשני שהצטרפה אליהן. אלון רומן ועמרי יצאו למאצ'ו פיצ'ו אז נפגוש אותם רק בסופ"ש כשיחזרו. שבוע הבא אנחנו מתכננים לצאת יחדיו כולם לראפטינג. 

יצאנו לסיבוב בעיר. 

 היינו ממש רעבים, אז הלכנו לאכול בנרגילה, מסעדה ישראלית שכזו...גיא ואני אכלנו שניצל, היה טעים :-)

גיא ואני החלטנו לשגע איזו ילדה פרואנית חמודה (בתמורה לכסף כמובן...)

דיי מהר החלטנו שהכיון הוא מסג' (בכל זאת...25 ש"ח לשעה - תנחשו מה תהיה הפעילות היומית הקבועה מעכשיו.... ;-) אז הלכנו לסמטת המציקים (כן, כך היא נקראת, כי הסוחרים שם ממש מציקים לך...)

 ולקינוח, סיבוב בעיר בשקיעה ובלילה...

זהו, זה היה פוסט ארוך מהרגיל...נתראה בהמשך...